הקשר בין בחירת בן/ת זוג לחוויית האהבה שחווינו בילדותנו:
ליכולת לאהוב בבגרות יש קשר לאופן שבו נאהבנו בילדות. כל אחד מאיתנו נאהב אחרת, מי יותר ומי פחות, מי בחיבוק אוהב ומי בחומריות פורצת, הסגנון והאיכות האהבה שחווינו, הוא זה המוטמע במוחנו מילדות מוקדמת.
ל"מודל זוגי" שחווינו בהביטנו בהורינו והיחסים בניהם, השפעה רבה עלינו בבחרותנו ובבגרותנו. סגנון התקשורת, האינטימיות והבעת האהבה ביניהם, אם ראינו ביקורתיות וקשיי זוגיות קשים, הם חוויות שישפיעו על זכרוננו בעתיד וישפיעו גם על מערכות יחסינו הזוגיות בעתיד. רבים מחפשים את אותו סגנון האהבה ומודל הזוגיות המוכר לנו מילדותנו. בדרך כך באופן לא-מודע. מה באמת קורה לנו במוח? במשפט אחד,מוליכים עצביים יוצרים "הטבעה מוחית" של אהבה מחוויות האהבה הראשוניות, כלומר: ההורים או הקרובים לנו ביותר בילדותנו המוקדמת. גם אם אנחנו רוצים ומחליטים להמנע משחזור חוויות ילדותנו המוקדמת, רבים מאתנו מגלים ש"הטבעת המוח" חזקה מההחלטות שקיבלנו. לדוגמא: אם חווינו חוויית פרידה כואבת וקשה, תוטמע במוחנו חוויה זו ותהיה משפיעה על אופן יחסינו עם סביבתנו בכלל, ועל חוויית הזוגיות בפרט. זה עלול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות אובססיבית, בחרדות (נטישה למשל) וביצירת מערכות יחסים תלותיות. יש הנשענים על בני הזוג כמו על הורה, תחילה יש תהליך האדרה המעלה את בן/ת הזוג לדרגה אלוהית כמעט, ואחר כך.. מתאכזבים עד לכדי ריחוק ונטישה.
אם הוטבע במוח התינוק/ת בטחון ואהבה, קירבה, הרגשת שייכות, רגישות והתחשבות, הקשרים העתידיים יהיו ככל הנראה אישיים ואוהבים. קור ועוינות מטביעים במוחו של התינוק/ת חוויה של אהבה קשה, פוגעת, דוחה, קורבנית, משפילה, מהולה בכעס וכאב.
המודלים אלו של אהבה, תפיסת המודל הזוגי או ההורי, משפיעים מאד על בחירותינו בבני/ת זוג. בחירות אלו גם מאפשרות לרפא את פצעי העבר, אך רובנו איננו מודעים לכך. תת המודע יבחר עבורנו את הגבר או האישה לדרך המסע והתפתחותנו האישית. המעגלים העצביים יוצרים העברה ועיבוד מידע במוח, הנוצרים על ידי פולסים חשמליים באמצעות מוליכים עצביים הנקראים בלועזית Neurotransmitters .
המוליכים העצביים נכנסים לפעולה כשחווית ההתאהבות מזכירה לנו את מקור האהבה הראשוני (אהבת ילדותנו המוקדמת). אנו מחפשים ומוצאים בבני זוגנו את מה שחווינו בילדותנו. גם אם אלו חוויות של פגיעות, כאב וכעס, או של בטחון ואהבה. אנו נמשכים למוכר, זה מודל המוטמע בנו ואין לרובנו שליטה בכך. התאהבות היא מצב הכולל מרכיבים כימיים, רגשיים וקוגניטיביים: האהבה מופעלת על ידי רשת עצבית וכל זמן שרשתזן פועלת, חוויית האהבה נשמרת. הורמון ההתאהבות נקרא פנומנין וסימנו PEA , והורמון האהבה נקרא אוקסיטוצין.
זהו מבנה משוכלל, מורכב ומתוחכם המוטמע במוח האנושי. איננו יודעים כיצד מתרחשים תהליכי הנפש, מה היא נפש? מה שידוע עד כה הוא... שתהליכים נפשיים מבוססים על תגובות כימיות.
עובדה מעודדת היא ש... הכל ניתן לתיקון, הכל ניתן לשליטה, ניתן לבנות ערוצים חדשים במוחנו על ידי תהליכים פשוטים שמקורם בידע מעולמות חקר המוח, אושר אינו רגע נתון של חוויה עילאית אלא תודעה הנקראת "תודעת אושר", מרגיעה, מעלה מודעות, נצרבת במוחנו ופועלת בו גם במצבים פחות נעימים.
אלו שעדיין לא בקשר זוגי, שיש להם קושי בלמצוא קשר כזה או לשמרו, ילמדו אף הם תוך זמן קצר בתהליך ממוקד תוצאות לאתר את חוזקותיהם, "ערכיהם המניעים" (צרכיהם המניעים אותם לפעולה) וימצאו בתהליך מציאת הזוגיות ואף בתוכו מסע יפייפה להתפתחות אישית. בימינו, אחוז הגירושים הגבוה יוצר משפחות של פרק ב' ו- ג'. אם הייתם בקשר 'לא מודע', נפרדתם, ועברתם לקשר חדש – אותם מצבים ותחושות יעלו שוב על פני השטח או במילים אחרות "אותה הגברת בשינוי האדרת". אם רק אחד מבני הזוג מתעורר, מתפתח ומשתנה, ייווצר בין בני הזוג פער של תדר והחוויה שתורגש היא של 'חוסר חיבור', דבר שיכול להוביל לפרידה. אם זה יקרה, סביר להניח כי ימגנטו בני זוג חדשים התואמים את רמת המודעות וההתפתחות שלהם, ולא יהיה צורך לחזור על אותן תגובות רגשיות שהיו בעבר . אם שני בני הזוג מודעים לדפוסי ההתנהגות ומתפתחים יחד, יש תחושת שייכות, קבלה, אהבה וסיפוק מירבי. זאת מכיוון שבזוגיות מודעת אנו מרפאים את עצמנו, את בני זוגנו, משפיעים על המשפחה כולה וליתים על סביבתנו הקרובה או הרחוקה יותר. אפשרי גם שנהייה מסוגלים להקדיש את עודפי האנרגיה שבנו לעולם שמחוץ לקשר הזוגי. בזוגיות צריכם שיתקיימו:
אהבה – אותו הורמון (האוקסיטוצין) המופרש במוחנו ונחווה כרגש אינטימיות – היכולת והידע לשבת יחד ולשוחח אחד עם השני תשוקה – הרצון להיות יחד, ההתרגשות לחזור הביתה למקום של אהבה, בטחון וצמיחה, ו... מחוייבות – בלי מחוייבות לשימור כל אלו, נכנסת השיג-רע לפעולה, נלקחים שב החיים כמובן מאליו ו.... L
איך אפשר לדבר על זוגיות ואהבה, מבלי לדבר על אהבה פיסית.. סקס:
עוררות מינית ואורגזמה עוברים את המסלול המרכזי של 'המוח העתיק'. אותות חשמליים מתרוצצים בין המוח למערכת העצבים ולמערכת המין. עוצמת הגירוי וההנאה הם תוצר של כמות העצבים שנדלקים במהלך הפעילות המינית. ככל שנדלקים יותר עצבים במהלך הפעילות המינית, כך ההנאה מתעצמת. האורגזמה עוברת מ'המוח העתיק' לאברי המין.
ב'קורטקס' / 'המוח החדש' אין אורגזמה. זו הסיבה להצלחה המסחררת של הפורנוגרפיה. הפורנו מאפשר ביטוי לסגנונות מיניים קדומים אך חיוניים המהווים את הדרך לאורגזמה. המוח החדש לא אוהב את המיניות הנמוכה של המוח העתיק ולכן מנסה לדכא אותה באמירות: "זה לא יפה", "פויה", "זה מלוכלך" ובכך מכניס אותנו לקונפליקט; או שנוותר על הגירוי החזק ועל האורגזמה, או שנחוש רגשי אשמה. רוב החסימות האנרגטיות נובעות ממטענים רגשיים שליליים בנושא המיני וזו התניה שפוגמת בחיוניות המינית, וביכולת להתענג ולאהוב. ספרים רבים נכתבו על הנזק שנגרם לקשרים זוגיים בגלל הגישה השלילית למין ולהנאה.
איך נוכל ליהנות ממין כאשר אמרו לנו שהנאה היא חטא ושעלינו להסתיר את גופנו? לא קל להשתחרר מעבותות ההדחקה האישית והקולקטיבית, וקשה יותר להכנס לתוך החוויה החושנית כשיש מעצורים של שיפוט, אשמה, בושה, בורות ודעות קדומות.
כבתרבויות מהמזרח ישנם כלים נהדרים להעצמת החוויה המינית (טנטרה למשל), המיניות נתפסת כשער רוחני לחיבור, לאינטימיות, לאחדות, לאהבה, לשייכות, לעונג ובריאות הגוף והנפש. המין אמור להיות מלא חיים ומשוחרר מעכבות, עוצר נשימה, חוויתי וחושני.
אנו יצורים מיניים, והמיניות שלנו היא חלק מהדופק ומהאנרגיה של החיים. המיניות היא המוקד הרוחני של הזוגיות והיא התשתית לאהבה ולמחויבות. במקום שיש סקס טוב, מעשה אהבה ממקום מודעותנו הגבוהה ביותר, נמצא גם זוגיות בריאה ויציבה יותר. הכיסופים להתחברות ולרגעי ההתעלות מעל לקיום היומיומי, נובעים מזיכרון מעורפל של הזמן שבו לא היינו מובדלים אלא מחוברים לכל דבר. אחדות ושייכות.
הכימיה במוח והאלכימיה של תודעת הלב: גישות טיפוליות מסוימות מטילות את השפעת הפצעים הרגשיים והסבל על הורים , בני זוג או אנשים אחרים, דבר ששם אותנו בתבנית הקורבן. האלכימיה נוצרת כאשר אנו מבינים שכבר איננו ילדים חסרי-ישע, אנו גדולים ומספיק חזקים לקחת אחריות ולשנות כל דבר. באמצעות קבלה, אהבה עצמית ומודעות אנו משנים את החלקים הנוקשים שבעצמנו. היכולת לאהוב והראויות לקבל אהבה, האנשים שאנו פוגשים והמצבים שאנו מתמודדים איתם, הם "תמונת מראה" או שיקוף לתכולה הפנימית שבנו. אם יש לנו טענה כלפי הסובבים אותנו שאינם מכבדים אותנו, התבוננות עמוקה מאפשרת לנו להבין שזה שיקוף. כלומר, אנו לא מכבדים את עצמנו. התבוננות ומודעות להשפעת חוויות הילדות המוקדמת על מוחנו ועל תגובותינו הרגשיות, מאפשרת לנו לקחת אחריות ולהתפתח. כאשר אנו לומדים לאהוב ולכבד את עצמנו נוכל במודעות לשנות את יחסינו, לא רק עם בני זוגנו. מודעות ותקשורת כנה (גם עם עצמנו) יוצרת קירבה ואמון ומניבה שחרור וריפוי, וכאשר הריפוי מתרחש, לא נפגוש עוד באנשים או מצבים דומים. כאשר נקבל ונחמול על עצמנו והאחר וכאשר נאהב את עצמנו יותר, נחווה ונראה זאת גם בחוץ ביחסינו עם הזולת, עם ילדינו, ועם בני זוגנו בפרט, כ"מראה" לתכולה הפנימית שבנו. אנחנו המקור.